החלטה בתיק בש"א 007597/03

בסמוך לשנת 1990 - 1991 נכרתו בין המבקשת (להלן: "סונול") למנוח טארק עבד אלחי שהיה הבעלים של מגרש הידוע כחלקה 37 בגוש 7777 בטירה, מערכת הסכמי הקמה, החכרה והפעלה של תחנת דלק על המגרש שהיה בבעלות המנוח. לאחר מות המנוח בשנת 1993, באה המשיבה בנעליו בקשר עם הפעלת תחנת הדלק.

בסמוך לשנת 2001 התגלע סכסוך עסקי בין סונול למשיבה בגין רכישת מוצרי נפט מספקים אחרים וחוב כספי שלטענת סונול הייתה חייבת לה המשיבה. לאחר משא ומתן, הוסכם על פתרון הסכסוך בדרך של פריסת חובה של המשיבה ל - 24 תשלומים וקביעת הסדר להמשך הפעילות המשותפת. ההסדר החדש לא החזיק מעמד זמן רב, וכעבור מספר חודשים שבה המשיבה לרכוש מוצרי נפט מספקים אחרים, חדלה לשלם לסונול עבור מוצרי הנפט שרכשה ממנה והפסיקה לפרוע את השיקים שמסרה לסונול במסגרת הסדר פריסת החוב הישן.

לאחר דין ודברים, הודיעה סונול למשיבה ביום 2.1.03 על ביטול ההסכם למינוי מפעיל והעמדת מלוא חובה של המשיבה, לרבות החוב שבפריסה, לפרעון מיידי.

ביום 2.2.03 הגישה המשיבה תביעה להצהיר שהיא ויורשי המנוח טארק עבד אלחי האחרים משוחררים מההסדרים הכובלים שכפתה עליהם סונול ו/או להצהיר על בטלות ההסכמים או סעיפים מקפחים בהסכמים האמורים.

ביום 6.4.03 הגישה סונול תביעה שכנגד בה תבעה לפנות את המשיבה מהמקרקעין עליהם בנויה תחנת הדלק וממתקני התחנה, לחייב את המשיבה לפרוע חוב בסך 1,016,040 ש"ח ולחייבה בפיצוי סונול בעד הפרות ההסכם למינוי מפעיל.

בבקשה שלפני עותרת סונול למינוי כונס נכסים להפעלת תחנת הדלק וכן לאסור על המשיבה לרכוש ו/או לשווק בתחנת הדלק  מוצרי נפט שלא סופקו לה מסונול ולהמנע מלעשות שימוש בציוד של סונול המותקן בתחנת הדלק.

בדיון  מיום 8.7.03 החלטתי ליתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להעביר הסכסוך לגישור לתקופה קצובה שאמורה הייתה להסתיים ביום 15.9.03, ובמידה שהגישור לא יעלה יפה תינתן החלטתי בבקשה ללא חקירת מצהירים.

ביום 13.3.05 הודיעה סונול כי הגישור לא עלה יפה.

ביום 7.7.05 העלתה המזכירות את התיק ללשכתי.

דיון

א.      לטענת המשיבה, סונול ידעה על ההפרות הנטענות כבר באפריל 2002. למרות זאת הגישה את הבקשה לסעד זמני רק ביום 6.4.03, לאחר שהמשיבה הגישה תביעה לסעד הצהרתי. בכך, לטענתה, יש כדי ללמד שאין דחיפות בסעד הזמני לו עתרה סונול.

לטענת סונול, הסתמכה על נכונותה של המשיבה לחדול מהפרת מערכת ההסכמים עם סונול ועל כן בחרה שלא לעתור לסעד זמני בסמוך לגילוי ההפרות הנטענות. רק כאשר הגישה המשיבה את תביעתה התברר לה שהמשיבה אינה מתכוונת לקיים את התחייבויותיה לפי מערכת ההסכמים ואז החליטה להגיש את התביעה שכנגד והבקשה לסעד זמני. מכאן, שלא היה שיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני.

ב.      סונול ידעה כבר בדצמבר 2002 ולכל המאוחר ביום 2.1.03, עת שלחה למשיבה הודעה על ביטול ההסכם למינוי מפעיל, שהמשיבה אינה מתכוונת לקיים את התחייבויותיה על פי ההסכם למינוי מפעיל. למרות זאת, הגישה את הבקשה לסעד זמני רק ביום 6.4.03, לאחר הגשת התביעה על ידי המשיבה. בכך, יש כדי ללמד שאין דחיפות בסעד הזמני לו עתרה סונול.

טענת סונול כאילו סמכה על המשיבה שתחדל מהפרת ההסכם מבלי להזדקק לבקשה לסעד זמני, אינה מתיישבת עם הניסיון הקודם שהיה לסונול עם המשיבה ובוודאי שאינה מתיישבת עם ההודעה על ביטול ההסכם למינוי מפעיל, מיום 2.1.03.

ג.        סונול הגישה תביעה שכנגד בה תבעה לסלק ידה של המשיבה מתחנת הדלק ולחייב אותה לפרוע חוב כספי. עתירתה בסעיף I, למינוי כונס נכסים זמני לתחנת הדלק, מהווה למעשה עתירה לסילוק ידה של המשיבה מתחנת הדלק עוד בטרם התבררה תביעתה, ולכך אין הצדקה.

ד.      צווי המניעה הזמניים הכלולים בסעיף II לבקשה, נועדו לאכוף על המשיבה את ביצוע ההסכם למינוי מפעיל.

משהודיעה סונול על ביטול ההסכם למינוי מפעיל ותבעה פיצוי כספי בגין הפרת ההסכם האמור (סעיף ג לכתב התביעה שכנגד), לכאורה היא אינה זכאית עוד לאכוף על המשיבה את ההסכם שביטלה.

ה.      טענתה של סונול, כי אם לא ימונה לתחנת הדלק מפעיל מטעמה ייגרם לה נזק בלתי הפיך

שאינו ניתן לכימות, אינה מקובלת עלי. ככל שמדובר בהגנה על המוניטין של סונול, הודיעה המשיבה שהיא אינה עושה שימוש בסימניה המסחריים של סונול, וממילא אין בשיווק מוצרי נפט שמספקים לה אחרים כדי לפגוע במוניטין של סונול. אם וככל שאין בהודעת המשיבה כדי לספק את סונול ונראה לה שהמשיבה עושה שימוש שלא כדין בסימניה המסחריים, רשאית היא לנקוט בהליכים מתאימים.

ההכנסות ממכירת מוצרי נפט בתחנת הדלק ניתנות להוכחה בנקל, על בסיס נתונים מהעבר ו/או בכל דרך חשבונאית אחרת. מנגד, מינוי מפעיל מטעם סונול לתחנת הדלק וסילוק המשיבה, יגדע את מקור פרנסתן של המשיבה ויורשי המנוח טאק עבד אלחי.